תגיות

פטר פול וירביק     Peter-paul Verbeek

וירביק הוא פרופסור לפילוסופיה של הטכנולוגיה באוניברסיטת Twente בהולנד.
מחקריו עוסקים בהיבטים המוסרים של מוצרים טכנולוגיים והטמעת בתיאוריה של האתיקה ועיצוב מוצרים.

קראתי שני מאמרים של וירביק –
(1)   The things that matter, פורסם בשנת 1998.
(2)   Materializing reality, פורסם בשנת 2006.

בשני המאמרים דן וירביק בחפצים (artifact) ובדרך שבה מהנדסי מוצר ומעצבים תעשייתיים  מתייחסים אליהם ומטמיעים דרכם את רעיונותיהם.

וירביק מפתח את רעיונותיהם של Heidegger, Borgmann, Ihde ו- Latour לתיאוריה שמתארת את הדרך שבה חפצים  מתקשרים עם העולם, המסרים שהם מעבירים והשפעתם על בני האדם. התכונה של חפצים לשדר מסרים חברתיים אינה גלויה אלא לעיתים חבויה ומתגלית רק כאשר מוצר כבר מפותח ויוצא לשווקים. עיקרי המסר במאמרים אלו הוא לייצר מודעות הנדסית לפעילות "חבויה" זו של מוצרים ולהטמיע בתהליך התכנון והייצור מנגנוני בקרה שיאפשרו שליטה מראש על התוצאות החברתיות הצפויות ובכך לגרום לסביבה בריאה ואקולוגית.

המודל בו נעזר וירביק הוא של קבוצה של מעצבי מוצר הולנדיים בשם Eternally yours"". חבורה זו חרטה על דגלה את אמרתו של המעצב האיטלקי Ezio manzini:

"It's time for a new generation of products that can age slowly and in dignified way, become our partners in life, and support our memories"

קבוצה זו מתמודדת עם סוגיות איכות הסביבה ועיצוב אקולוגי דרך התופעה החברתית של החלפה תדירה של מוצרים, אפילו שהמוצרים עדיין מתפקדים בצורה טובה. הסיבות להחלפה של מוצר הם רבות: חוסר פונקציונאליות, אופנה, ביצועים ועוד , החברה שבה אנו חיים מקדשת החלפה מהירה בהוצאה של דגמים חדשים יותר, בקצב מהיר יותר (ישנם מוצרים כגון מחשבים ואבזרי מחשב שלעיתים נזרקים למחזור חדשים, לפני שהשתמשו בהם כלל).

מטרת המעצבים לגרום לכך שאמצעות תכנון נכון לייצור מוצרים ברי-קיימה שגם נותנים מענה לדרישות הפונקציונאליות וגם ישמשו אותנו זמן רב, כאשר הבעיה הגדולה ביותר שהם נדרשים להתמודד איתה היא כיצד ניתן להאריך את משך החיים ה"פסיכולוגי" של מוצרים – שפשוט לא ימאס לנו ממנו. בסוף הסקירה גם יהיו מספר דוגמאות למוצרים שנותנים מענה לא שגרתי לשאלה זאת.

על היחס בין מוצרים למעצבים

כאשר מעצבים מתכננים מוצר כמעט תמיד הם מסתכלים עליו כתמרור (Sign) – מה הפונקציונאליות הנדרשת ממנו, למה הוא משמש, כיצד הוא אמור לתפקד. התפיסה הנפוצה של מעצבים היא ראיה חד ממדית של הפיכת המוצר לאידיאה, לסמל – אפלטוניזם של המוצרים. כאשר אנו רוצים לייצר ספה לישיבה יש לנו בראש את האידיאה של ספה כמבנה מסוים ומכן מתבצע ייצור המוני של ספות בהתאם לאידיאה שיש בראשנו. המוצר כבר אינו רלוונטי כחומר חומרי בעל ייחודיות אלא הוא מוצג כ"אידיאה" כשחקן במחזה.

כאשר מסתכלים על ההיסטוריה של המוצרים ניתן לראות שהתהליך המעבר ממוצרים חומריים לאידיאות אינו חדש ולמעשה החל כאשר החל ייצור המוני של פריטים במהפכה התעשייתית.

העיצוב התעשייתי תמיד הסתכל על המוצר באופן אפלטוני – ראשית הרעיון ורק אחר-כך המוצר עצמו. כאן באה לידי ביטוי הבעיה של המעצבים בקבוצת Eternally Yours – אם ברצונם ליצור חפצים ברי-קיימה שיתפקדו לאורך זמן עליהם לקחת בחשבון את המוצרים לא רק כאידיאות: פונקציונאליות, צורה, חומר, דרך מכירה ושירות אלא בדרך שונה. כאשר "מפשיטים" מהמוצר את כל האלמנטים הלא חומריים עדיין נשאר משהו מעבר לשפה – המוצר עצמו (Things as Things). המוצר יוצר תיווך בינינו לבין המציאות באופן שיתואר במושג "תיווך טכנולוגי" (Technological Mediation)..

Technical mediation , תיווך טכנולוגי[1]

  תיווך טכנולוגי עוסק בתפקיד הטכנולוגיה במעשים האנושים (הדרכים בהם בני אדם נוכחים בעולמם) והניסיון האנושי (הדרך שבה העולם משתקף במעשי בני האדם). מדובר בכלי שפותח כחלק מהפילוסופיה הפוסטפנומנולגית[2]  של טכנולוגיה ניתן לעשות בו שימוש כחלק מתהליך העיצוב של מוצרים.

יחסי אדם טכנולוגיה

הדרך הטובה להבין את מושג התיווך הטכנולוגי הוא בניתוח של היידגר (1927) של חוקיות כלים בחיי היומיום ביחסים שבין בני אדם לעולמם. עפ"י היידגר "כלים" צריכים להיות מובנים כקשר בין בני אדם למציאות. היידגר מסמן את הדרכים בהם כלים מוצגים לבני אדם כאשר משתמשים בהם כ"readiness to hand" או "מוכנים לשימוש". כלים משמשים לעשיית דבר מה מושכים תשומת לב מהאנשים. לדוגמא: אדם שתוקע מסמר בקיר אינו מרוכז בפטיש אלא במסמר. מעורבות האדם עם המציאות היא דרך מוצרי ready to hand (הפטיש). רק כאשר המוצר מתקלקל אנו שמים לב אליו.  במקרה והמוצר התקלקל הוא "present at hand" ואינו מסוגל לייצר יחסים בין הלקוח לעולמו יותר.

כאשר משתמשים במוצר הוא מפשט את המעורבות האנושית עם המציאות ובזאת הוא מעצב את הדרך שבה בני אדם נוכחים בעולמם ועולמם עבורם. במובן זה מוצרים משמשים כמתווכים ביחסים בין בני אדם והעולם. מוצרים טכנולוגיים הם לא מתווכים טבעיים אבל הם מעצבים באופן פעיל את הנוכחות האנושית בעולם, את התפיסות והמעשים , הניסיון והנוכחות.

להבנת מילון מקיף יותר למושג של תיווך טכנולוגי נשתמש בעבודות של הידה (Ihde) ולטור (Latoure) בשני פרספקטיבות שכל אחת מפרספקטיבות אלו ניגשת ליחסי אדם-עולם מזווית אחרת :

פרספקטיבה של perception (הידה) – hermeneutic או מבוסס ניסיון שמתחילה מצד העולם ובוחנת כיצד המציאות יכולה להתפרש לבני אדם, קטגוריה מרכזית שמובילה אותה: תפיסתיות.

פרספקטיבה של praxis (לטור) – בוחנת את יחסי אדם-עולם מצד האדם. שאלתה המרכזית כיצד מתנהגים בני האדם בעולמם ומעצבים את קיומם. הקטגוריה המרכזית שמובילה אותה: פעילות action.

תיווך תפיסתי (Mediation of Perception)

Verbeek מתבסס על רעיונותיו של Ihde שמרחיב את הכלי שהציג Heidegger בין אנשים לעולם הטכנולוגי. מתוך שלל הרעיונות שהוא מציג שניים מהם רלוונטיים במיוחד לתיווך הטכנולוגי –

Embodiment (התגלמות) – מקביל להגדרה של היידגר כ"Readiness-to-hand", במקרה זה המוצר מרחיב את יכולותיו של האדם ויוצר אדם חדש שמורכב מהאדם עצמו והטכנולוגיה שהוא משתמש בה , לדוגמא – משקפיים.

Hermeneutic (פרשני) – הטכנולוגיות מייצגות פרשנות של המציאות ולא במגע ישיר איתה.
לדוגמא – טרמומטר בחדר שמייצג עבורנו מה קורה מחוץ לחדר למרות שאנו לא נחשפים לתנאים בחוץ.

הידה מראה שלתפיסה שלנו באמצעות הטכנולוגיה יש תמיד תבנית של הגברה או הנחתה. תיווך טכנולוגי תמיד מגביר צדדים מסוימים של המציאות ובאותו זמן מנחית צדדים אחרים. לדוגמא, כאשר מתבוננים על עץ עם מצלמת אינפא-אדום רוב הפרמטרים שאנו רואים בעץ במציאות נעלמים, מצד שני, חלקים אחרים , נסתרים של העץ כמו מצב בריאותו נגלים. היידה מתאר את הטרנספורמציה הקיבולית הזאת של הטכנולוגיה בשם "Technological intentionality": לטכנולוגיה יש "כוונות", היא לא פאסיבית בתהליך אלא אקטיבית ביחסים בין אדם לעולם.

עפ"י הידה הכוונות של הטכנולוגיה אינם קבועות אלא משתנות בהתאם לדרך שבה האדם משתמש בהם. הידה מתאר את השימושים השונים בטכנולוגיה בשם "Multistability": לטכנולוגיה יכולות להיות מספר מצבים יציבים שמתארים את השימוש שנעשה בהם.

ליכולת של הטכנולוגיה לפרש עבורנו את המציאות יש משמעות אתית מכיוון שהטכנולוגיות יכולות לתרום באופן פעיל להחלטות מוסריות שבני האדם לוקחים. דוגמא טובה לזה היא טכנולוגיות האולטרא סאונד לסוגיהם שמשקפות עבורנו חלקים נסתרים בגוף ועל-פי הם נלקחות לעיתים החלטות מוסריות של חיים או מוות.

תיווך יישומי (Mediation of action)

בעוד שהתיווך התפיסתי עוסק בדרך שבה העולם מוצג לבני האדם תיווך יישומי מציג את הדרך בה בני האדם נוכחים בעולם. היבטים רבים בדרך היישומית – כיצד מוצרים מתווכים יישומיות, מוצגים בעבודתו של לטור. עפ"י לטור דברים רבים שאנשים עושים מעוצב על-ידי האמצעים שהם משתמשים בהם.

פעולה היא תוצאה לא רק של פעולת יחיד אלא היא תוצאה של המבנה החברתי בהם בני אדם מוצאים את עצמם וסביבתם החומרית של האנשים.

המבנה שהוצג ע"י לטור ואקריך (Akrich) לתיאור ההשפעה של חפצים על בני האדם הוא תסריט "Script". בדיוק כמו תסריט בסרט או בהצגה , מוצרים מכתיבים למשתמשים בהם מה לעשות איתם. פסי האטה בכביש "אומרים" לנהג להאט שהוא מתקרב אליהם, או שמכונית ש"אומרת" לנהג לשים חגורת בטיחות אחרת היא לא תתחיל לנסוע.

עפ"י אקריך ולטור התסריט הוא תוצר של "inscription" של מהנדסים. במודע או לא במודע מוטמעים התסריטים בחומריות (Materiality) של המוצר. לטור מתאר את התהליך כסוג של "האצלה" (Delegate): המהנדסים מאצילים אחריות מסוימת למוצרים כמו האחריות לודא שנהגים לא נוהגים מהר מדי שמוענקת לבמפרים בכביש.

ההשפעה של מוצרים על בני אדם היא בעל אופי ספציפי. כאשר התסריטים בפעולה המוצרים מתווכים פעולה כאבזרים חומריים,כחפצים ולא כמו סימנים. תמרור דרכים גורם לאנשים להאט בגלל נוכחותו החומרית ביחסים בין אדם לעולמם ואנו זורקים את כוס השתייה החד-פעמית בגלל שהיא אינה יכולה לשרוד בשטיפה ומילוי חוזר.

גם במקרה זה מתרחשת טרנספורמציה שנקראת על-ידי לטור בשם "Translations" או "Program of action". כאשר תוכנית הפעולה היא "להכין אוכל מהר" ותוכנית זאת מבוצעת באמצעות מיקרוגל שתכליתו "לחמם אוכל מהר" מתקבלת תוצאה חברתית: "לאכול באופן סדיר ארוחות לבד".

גם במקרה זה, בדומה לתיווך התפיסתי, ישנם היבטים שמוגברים ואחרים מונחתים. יש פעולות שמזמינות לעשות משהו ויש כאלו שמזמינות לא לעשות.

הטלפון לדוגמא אפשר לשמר יחסים אנושיים גם מחוץ לסביבתנו הגיאוגרפית הקרובה ובכך תרם לגם ריחוק גיאוגרפי בין אנשים. השפעה כזאת יכולה הייתה להתאפשר רק משום שהטלפון משמש כאמצעי תקשורת ולא כמכשיר שמיעה שאליו הוא יועד מלכתחילה.

מעניין לציין שתיווך פעולה מתבצע לא רק ממצב ""Ready-to-hand אלא גם ממצב "Present-at-hand". אקדח לדוגמא, מתווך פעולה ממצב Ready-to-hand (מתורגם – אני כועס או דורש נקמה לתוך – הרוג את האיש הזה). פסי האטה אינם יכולים לשדר משני המצבים, הם לעולם לא יהיו Ready-to-hand ותמיד ישדרו פעולה ממצב Present-at-hand.

מסיכום ההגדרות להלן ניתן לקבל מילון מונחים של מושג התיווך:

יישומיות (praexis)

ניסיון (Experience)

תיווך דרך פעולה

תיווך דרך פרשנות

תסריטים

התכוונות טכנולוגית

תרגום פעולה

טרנספורמציה של תפיסה

הזמנה או דחיה

הגברה או הפחתה

האצלה: תכונות של תסריטים וכוונות למוצרים

רב-יציבויות (Multistability): תלות של תוכן בתסריטים וכוונות

תאור זה של תיווך משמעותי ביותר לאתיקה של עיצוב הנדסי מכיוון שהוא נוגע בפעולות האנושיות בהם אתיקה הוא השאלה המוסרית של כיצד לפעול.

הקונספט של תסריט (script) שמתאר את השפעה של חפצים טכנולוגיים על הפעילות האנושית יכול להיחשב כחלק גדול של מסגרת לבניית חוקיות הטכנולוגיה ביחסי האנשים עם המציאות. הרכיב המרכזי של מסגרת זאת בצרוף מילון המושגים של ה"תיווך" הוא ניתוח חוקיות הטכנולוגיה בהקשר שימושה.     

תיווך ואתיקה הנדסית

מהנדסים ומעצבים מדברים בדרך כלל על פונקציונאליות, מוצרים צריכים לפתור בעיה או למלא צורך. הגישה הנורמטיבית אומרת שנדרש לבצע ניהול סיכונים בדרך להעמדת מוצר שעומד בייעודו הפונקציונאלי.

תופעה זו של תיווך נותנת אחריות נוספת למעצבי המוצרים. היא הופכת את תהליך העיצוב לתהליך מוסרי. השאלות האתיות "כיצד לפעול" מקבלות תשובה חומרית. ללא שבאמת מתכוונים לכך המוצרים שמעוצבים על ידם משפיעים על התנהגות המשתמשים. נוצרת כאן שאלה מעשית – כיצד יכולים המעצבים לדעת מה יהיו ההשלכות של החפצים שהם מעצבים על החברה ? או לפחות למזער את הסיכונים שלמוצר שלהם יהיו השפעות שליליות על החברה.

במאמרים דן וירביק בדרכים המעשיות בהם ניתן להטמיע את התיווך הטכנולוגי בתוך העיצוב התעשייתי. למעשה הוא מונה שני דרכים אפשריות –

  1. באמצעות דמיון –  כאשר מעצבים מוצר ניתן לדמיין את ההשלכות על החברה ולבצע שינויים מתאימים.
  2. באמצעות כלי מתודולוגי ל"ניהול סיכונים חברתיים" בשם CTA (Constructive Technology Assessment)

 מעצבים מקבוצת Eternally yours עצבו מספר מוצרים שלוקחים בחשבון את התיווך הטכנולוגי, דרך שימוש בדמיון ובעיקרון ה-Engage שהוטמע ע"י בורגמן במטרה לייצר מוצרים טובים שלא נרצה להשליך אותם, שנקשר אליהם והם ישמשו אותנו שנים רבות.

הדרכים שבהם  חיפשו מעצבי הקבוצה פתרון לבעיות דרך חומרים שמשדרים אורך חיים ארוך (כמו עור), משטחים לא חלקים שלא יראו עליהם שריטות ועוד. דוגמא למוצר כזה היא ספה מעור שהדוגמא שעליה היא נסתרת. רק כאשר משפשפים את הספה בשימוש ארוך הדוגמא לאט לאט מתגלה.

מוצרים טכנולוגים שאנו לא מעורבים בהפעלתם אנו נקשרים אליהם פחות. כאשר רק מרימים מתג והתנור מחמם אנו יכולים בקלות לזרוק אותו ולקנות אחר במקומו. פיתוח נוסף של הקבוצה הוא תנור חימום שעל מנת שהוא יחמם נדרש הצרכן לכוון את לוחות החימום של התנור לכיוונים המתאימים. מעורבות זו עם התנור גורמת לקשר בין המשתמש לתנור ומחשבה שנייה האם להחליפו באחר.

סיכום

במאמרים מציג וירביק את מושג החפץ (Thing) שהוא שונה מאידיאות אפלטוניות או רק מייצג סימנים (signs). חפצים בעלי אורך חיים ארוך צריכים להיות כאלו שנקשר אליהם ו"נשוחח" איתם.

מושג התיווך הטכנולוגי הוא בעל משמעות גדולה למעצבים בהקשר האתיקה של העיצוב – הפעולות המוסריות שמשתמשים מבצעים בעבודותיהם. זוהי מהות האתיקה – השאלה כיצד לפעול.

תהליך ההטמעה של מושג התיווך בתוך העבודה המעשית הוא מורכב ודורש אנרגיה מצג המעצבים אולם לדעת וירביק הוא הכרחי.

שאלות לדיון

מושג החפץ (Thing) – האם הוא באמת קיים ?

האם זה מוסרי לתכנן טכנולוגיות עם מטרה חברתית ? האם אין בכך פסול ?

האם מדובר בעיה אמיתית שדורשת התארגנות אחרת או שאולי הנושאים האלו כבר מוטמעים בתהליכי עבודה .


[1] הסיכום משלב בין שני המאמרים שמוזכרים לעיל. מקרה פרטי של התיווך הטכנולוגי שמתואר במאמר (2) מוזכר במאמר (1). לכן השתמשתי במקרה הכללי של (2) להסביר גם את הנחות היסוד שוירביק הגיע אליהם במאמר (1).

[2] פנומנולוגיה הוא תאור פילוסופי של מבנה היחסים שבין בני האדם והעולם שמסביבם. מפרספקטיבה  פנומנולוגית ההשפעה של טכנולוגיה על ההתנהגות האנושית ברת ניתוח בהתאם לחוקיות שהטכנולוגיה מכתיבה בקשר שבין אדם לעולם סביבו.

מודעות פרסומת