תגיות

, , ,

המאמר שקראתי בנוי מקטעים מתוך האנתולוגיה "המחשבה הפיסיקלית בהתהוותה" שריכז שמואל סמבורסקי ויצאה לאור בשנת 1972. הקטעים המובאים אינם מביאים סיפור שלם וקוהרנטי אלא נותנים 'טעימות' של תורת אפיקורוס, תורת הסטואה וקטעים משל קלאודיוס פטולמאיוס (תלמי). בתקציר להלן ניסיתי לקשור מעט את הקצוות, לתת משמעות היסטורית לקטעים ולקשר אותם לפיסיקה המודרנית.

המחשבה המדעית של יוון העתיקה התפתחה והלכה במשך 1100 שנים. החל מהמאה השישית לפני הספירה ועד לשנת 500 לספירה לערך – נפילתה של האימפריה הרומית.

את הפילוסופים הראשונים (בערך 600 לפני הספירה הנוצרית) העסיקה שאלה בעלת צביון הכרתי מובהק: מהו העיקרון השריר וקיים המונח ביסודן של התופעות המתחלפות, מהו השורש האחיד של ריבוי הדברים שבעולם הגשמי? לשאלה זו ניתנו שתי תשובות שונות, הראשונה הניחה שהעיקרון היסודי הוא עצם חומרי לפי מהותו, והשנייה ראתה את המידה או המספר כיסוד הכול.

ויכוחים רבים היו על מהותו של החומר היסודי. האם זה אש, מים , אוויר או אולי 'אינו מוגבל' במשמעות כפולה שהינו גם חומר וגם מספר. תפיסות רבות ושונות שמחברות בין המושגים, מערבות אותם ונותנת להם משמעויות רבות מאפיינות את התקופה שקדמה לאפלטון ואריסטו. גולת הכותרת של התורות השונות בתקופה היא תורת האטומים הפשוטה של לבקיפוס ודמוטקריטוס: האטומים הנבדלים בצורותיהם נעים במרחב הריק האינסופי, וכל המתרחש משועבד לחוקיותו של הכרח. תשובה שונה ניתנה על-ידי אסכולת פיתאגורס שלא החומר הוא הקובע את ההתרחשות הגשמית אלא המספר הוא יסוד הכול.

במאה הרביעית לפני הספירה נפתח פרק חדש במחשבה המדעית של יוון על-ידי משנתם הפיסיקאלית של אפלטון ואריסטו. בכתבי אפלטון מודגשים חשיבותה של המתמטיקה ומקומה המרכזי בחקר הטבע. אריסטו שולל את קיום הריק. עולמו מלא ומקוטלג, כל דבר במקומו.  הוא מבחין בין תנועות 'טבעיות' – תנועת הגופים למקומם הטבעי מתוך שאיפתן הפנימית אליו, ובין תנועות מאולצות בהשפעתו של כוח חיצוני. בכתביו מופיעים רמזים למושג התקיפה שהתחיל להתגבש בתקופה ההלניסטית.

התקופה ההלניסטית (323 לפנה"ס – 30 לספירה) פתחה לרוחה את שערי העולם העתיק לתרבותה של יוון העתיקה. בעיות מבנה העולם וכללותו, סדרי בראשית וחכמת הטבע לא חדלו מלהעסיק את טובי ממוחות הפילוסופים בזמן ההוא, אך במרכז התעניינותם עמד האדם, הפרט;בעיות היחיד וחייו תפסו מקום בראש הפילוסופיה והעפילו על הבעיות המטאפיזיות. גדולי החכמים והוגי הדעות עמלים ליצור שיטה פילוסופית המבוססת על תפיסת עולם מובנית והגיונית, שתשמש יסוד ליחסים שבין אדם לחברו ושבין האדם לבריאה, לטבע ולחיים. חוגים אלו ינקו מהאסכולות הפילוסופיות היווניות שקדמו להם ונחלקו לפיהן, כגון: האקדמיה, בית מדרשו של אפלטון; הפריפאטטיקים – תלמידיו של אריסטו; האסכולה האפיקוראית;בית מדרשו של זינון – הסטואה;הסקפטיקים עם פירון וטימון בראשם ועוד.

שתי שיטות פילוסופיה רווחו במיוחד בתקופה ההלנסטית: תורת אפיקורוס ותורת הסטואה
כמה תכונות היו משותפות לשניהם: רוח הפילוסופיה המעשית הקשורה בחיי יום-יום ותורת המוסר הדואגת לאושרו של הפרט. ברם, עקרונותיהם ותפיסת עולמן היו שונות בתכלית. הבעיה המרכזית שהחלה לצוף במלא חומרתה היא הניגוד שבין הבחירה החופשית לבין הגזרה.

תורת אפיקורוס

אפיקורוס נתן ביאור פיסיקאלי לבחירה החופשית, הוא ראה בכוללות הבריאה את תנועת האטומים הנצחית והוסיף לה את עקרון ה'סטייה', כלומר , אין האטומים מתנועעים אך ורק במסלולם הישר מכוח כובדם העצמי אלא הם נתונים לסטיות קלות מאוד שאין סיבתן מבוארת. רעיון זה מסביר בתפיסה את ההתנגשויות, הדחיפות ואת צירופי התרכובות שיוצרים את העולם. בעזרת רעיון מסתורי זה יכול היה אפיקורוס לדחות את עקרון הגורליות שאופייני למשנת דימוקריטוס ולהכניס את יסוד הרצון בתורת המוסר שלו. בתפיסת עולם מטאריאליסטית כמו זו אין מקום לאלים ולהשגחתם.   אין הדת מסבירה לדעתו מאומה ואינה מועילה מאומה לאדם ונהפוך הוא: היא מפילה אימתה על הבריות והופכת אותם ליצורים משועבדים ואומללים בחייהם (בגלל זה נחשב אפיקורוס לכופר).

עקרונות השיטה האפיקוראית כפי שמובאת בכתביהם של אפיקורוס (371-270 לפנה"ס) ולוקרציוס (99-55 לפנה"ס):

  • לעולם אין גבול, הוא אינסופי.
  • יש כמה עולמות שאינם בהכרח דומים אחד לשני.
  • כל החומרים בעולם מורכבים מאטומים – חלקיקים בלתי ניתנים לחלוקה, בעלי צורה, משקל וגודל.
  • תהליך היצירה: "התנועעות גופיפי הראשית בריקות מסתברת ממשקלם העצמי המניע אותם, או מדחף החלקיקים העפים לקראתם"
  • מתקיים תהליך בלתי פוסק של בנייה והתחדשות כעקרון טבע: "גוף מרעהו מצמיח הטבע – דבר ממשנהו – מוות יכין לראשון – ורק אז השני יירשנו"
  • התרכובת נוצרת ב"מלחמה" בין החלקיקים. התוצאה , החומר – צו הגורל.
  • מכל הגופים יוצאת זרימה של אטומים שמזינים את הראיה והמחשבה.
  • גם רוח האדם בנויה מחלקיקים "גופיפונים עדינים מהווים את חומרו; עדינים הם וזעירים עד מאוד", "גופיפים עגולים וקטנים מכל קוטן למען יתנועעו מדחיפה זערערת תוך ניד עפעפים"

כאשר מסתכלים כיום על תפיסות אפיקורוס את העולם ניתן לשים לב לכמה עקרונות מעניינים:

מושג הכוח כאינטראקציה – הבנת הכוחות בטבע כגורם חיצוני שמשפיע על הגוף ומייצר את התנועה מקבל משמעות חדשה כאשר מסבירים אותו כאינטראקציה בין חלקיקים. כאשר אנו נמצאים במרחק מסוים מאנטנה סלולארית אנו מרגישים בקליטה של המכשיר שיורדת כתלות במרחק. מהוא אותו עצם מסתורי שמגיע מהאנטנה אל המכשיר ? כיום אנחנו יודעים שהכוח האלקטרומגנטי שנוצר באנטנה מייצר אינטראקציה בין פוטון אחד למשנהו עד אשר הוא 'דוחף' את האנטנה. תאור זה מסייע לנו לחקור חלקיקים אחרים שפחות מוכרים כמו חלקיק האינטראקציה שנותן לגוף את משקלו – הגרביטציון (שטרם גילו אותו) או חלקיקים אזוטריים שנוצרים בהתנגשויות באטמוספרה ונקלטים על פני כדור הארץ.

טבעו החלקיקי של הגל – באופן בלתי מוסבר מתקיימת בטבע דואליות שבין עולם הרצף – הגלים לבין העולם הבדיד – החלקיקים. מסתבר שכאשר יורים מספר רב של חלקיקים אל שני חריצים באופן אקראי נוצרת ממול תבנית התאבכות שאופיינית לגלים. משמעות הדבר שלחלקיק יש גם טבע גלי וגם טבע חלקיקי.

ריבוי עולמות – מהבנה של תורת החלקיקים אנו יודעים שלכל חלקיק קיים גם אנטי חלקיק. לכל אלקטרון קיים פוזיטרון שהוא זהה לאלקטרון ורק הפוך במטענו. גם לפרוטון ולניוטרון קיימים אנטי חלקיקים ולכן יתכן שקיים עולם אחר, מחוץ לכדור הארץ שהוא בעל מבנה יציב של פוזיטרון, אנטי פרוטון ואנטי ניוטרון. חומר ואנטי חומר אינם יכולים להתקיים יחדיו. כאשר אנטי חומר פוגש בחומר נוצר פיצוץ ולכן אנטי חומר לא מצוי בעולמנו, אבל אולי נמצא בעולמות אחרים.

 

תפיסת הסטואה

הפיסיקה הסטואית ראתה את העולם כרצף דינאמי, ההופך ליחידה מלוכדת על-ידי הפנבמה החודר אותו ואת כל החומר אשר בו חדירה טוטלית. הפנבמה הוא עצם דק ביותר, תערובת של אש ואוויר, המעניק לחומר הגולמי את כל תכונותיו הפיסיקאליות ומחונן אותו בסטרוקטורה סגולית. הודות למתח שלו הריהו גם מעין תווך אלסטי, המשמש להעברת פעולות פיסיקאליות ממקום למקום. התפיסה הקיצונית של רציפות העולם ואירועיו הפכה את אנשי סטואה לדטרמיניסטיים עקביים. הם ניסו ליישב את הבחירה החופשית עם הדטרמיניזם.

עקרונות השיטה הסטואית כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי אנשי סטואה שונים ובעיקר זינון וכריספוס (300 לפנה"ס – 260 לספירה)

  • יש כוח שמאחד את הגופים, נותן להם קיום משותף – הפנבמה.
  • אין האוויר מורכב מחלקיקים אלא כולו רצף שאין בו חלל ריק.  מכה באוויר תייצר תנועה מעגלים (כמו אבן במים).
  • דטרמיניזם – העולם אחד ובעל בינה שולט בו. הכל נגזר מסיבה ותוצאה. המדע מתנהל ליניארית, כל ארוע צפוי וידע (אם מכירים את החוקים).
  • החומרים השונים מתחברים אחד עם השני ברמות "חדירה" בשם קראסיס. ככל שהקראסיס גדול יותר כך משתנה החומר יותר.
  • הגוף והנפש בקראסיס מקסימלי. "לנפש עצמיות משלה…שהיא חודרת את הגוף היא שומרת בתערובת הזאת את עיקרה של עצמה"

גם כאן ניתן לחבר את התפיסה לפיסיקה המודרנית

הכוח הגרעיני ככוח מאחד – תגליתו של איינשטיין שניתן להחליף בין אנרגיה למסה ()
וכתוצאה מכך ההבנה שמה שמחזיק את החלקיקים הוא כוח מאחד חזק מאוד – הכוח הגרעיני.

אופיו הגלי של החלקיק – בהמשך להסבר על משנתו של אפיקורוס כאן ניתן לראות את התפיסה השנייה – אופיו הגלי , הרציף של חלקיק.

דטרמיניזם – דטרמיניזם שולט גם בפיסיקה המודרנית, הקשר בין סיבה לתוצאה בעולם ניוטוני וגם השלכתו לעולם הקוונטי רק בצורה של דטרמיניסטיות של מצרף סטטיסטי.

חשבון אינטיניסיפימלי – תורת הרצף הסטואי לא נדרשה לחוקים מתמטיים אולם גישתה קרובה מאוד לתיאור החשבון האינפניטיסימלי של ניוטון ולייבניץ שלא ניתן לזהות את המדע כיום בלעדיו.

אסטרונומיה

בתקופה ההלניסטית עלתה השאלה האם אסטרונומיה היא מדע או מטפיסיקה. אפלטון תיאר את המערכת הקוסמית וגם אריסטו תיאר בתורת הגלגלים שלו את כל כוכבי הלכת שמסתובבים סביב כדור הארץ לרבות השמש והירח כמערכת אחידה. הצורך בקשר אחיד בין כל הגורמים הכריח את אריסטו להנהיג מספר 'גלגלים חוזרים' שתפקידם לאחד את כל התנועות הסיבוביות למערכת אחת (נדרשו לו לשם כך 55 גלגלים שונים).

ספרו של פטומאיוס (תלמי)  'המערכה המתמאטית' שחובר באמצע המאה השנייה לספירה היה הספר האסטרונומי היחיד במשך 1400 שנה עד קופרניקוס. הספר מרחיב את גישותיהם של אפלטון ואריסטו וכן של הוגים נוספים בנוגע להשערה הגיאוצנטרית ומבסס את ביסוסה העיוני והתיאורטי.

תלמי המשיך להחזיק בעיקרון שיש לתאר את תנועותיהם של הכוכבים בצרופי תנועות קצובות במעגל.  התחבולה בה נקטו היא שיטת המעגלים האכסצטריים אן שיטת האפיציקלים: יש מעגל ראשי סביב הארץ שמרכזו אינו מתלכד עם מרכז הארץ, וקיומו של מעגל משנה (אפיציקלוס) שכוכב הלכת נע על היקפו, בעוד שמרכזו של מעגל המשנה נע לאורך היקף המעגל הראשי. הלכה למעשה נוצרה מערכת מורכבת מאוד ומסובכת אבל מבחינה עקרונית הצליחה 'להציל את התופעות' באופן שהיה קשה לשפר אותה עד להמצאת הטלסקופ.

סיכום

בתקופת יוון העתיקה החלה 'התפוצצות ידע' מרשימה שחלקים ממנה תקפים בתגליות מדעיות עד עצם היום הזה. התקופה ההלניסטית אפשרה פלורליזם מחשבתי ויצירה של חיבורים מקיפים ומרשימים על טבע האדם והמחשבה הפיסיקאלית שיוצאת את העולם.

כתביהם של חכמי סטואה, אפיקורוס ויצירתו הגדולה של לוקרציוס "על טבע היקום" מתארים עולם חי ושוקק של הקשרים מדעיים שמשלבים את עולם המקרוקוסמוס עם עולם המיקרוקוסמוס שמנסה לתת הסברים למהות הטבע הפיסיקאלי. חיבורו של פטולמאיוס "החשיבה המתמטית"  היה בעל חשיבות עצומה בביסוס הידע המתמטי והתפתחותו לעתיד.

 

מודעות פרסומת